מנכ"לית עמותת מרום, מיכל סגל

מנכ"לית עמותת מרום, מיכל סגל, מספרת על הקמת העמותה, האתגרים והתובנות שהיא לוקחת עימה.

לנהל עמותה זה ממש לנהל עסק וזה לא פילנתרופיה לשמה, עלינו לנהל את כספנו בחוכמה, ליצור תוכניות עבודה צמודות תקציב ולא קודם לעשות ואחר כך לכסות על הבור שנוצר, ניתן לבנות תוכניות עבודה מסודרות וריאליות לצד ערכים, פן חברתי, וכדומה, זה לא סותר כמו שפעם זה היה נשמע, זהו כורח המציאות על מנת שהעמותות ישרדו ולא יכשלו בחזונם

אלו דברים העולים מתוך הריאיון עם מיכל סגל, מנכ"לית עמותת מרום, רגע לפני שהיא עוזבת היא התפנתה אלינו לשוחח על העמותה, על האתגרים שחוותה וגם, כמה תובנות שהיא רכשה בדרכה.

במה עוסקת עמותת מרום?

עמותת מרום היא עמותה לחינוך וקידום לקויי למידה, הפעילות המרכזית שלנו היא הפעלת ביה"ס תיכון לתלמידים לקויי למידה. עד ינואר פעל בעמותה גם מכון אבחון, אך כאשר העמותה עמדה בצומת דרכים הוחלט לסגור את המכון ולהתמקד בתחום ההדרכה והחינוך.

כיצד נוסדה העמותה?

בשנות ההקמה הראשונות של ביה"ס פעלנו כגוף פרטי, עד שנת 2000, כאשר יזמי ביה"ס לא רצו להמשיך להחזיק בגוף זה כפרטי והפכנו אותו לעמותה. אני התחלתי את תפקידי כמנהלת ביה"ס (מרכז למידה), בהתחלה היו בביה"ס 18 תלמידים כאשר כיום הוא מונה בסביבות ה-80. במהלך השנים האחרונות העברנו פרויקט של הכשרה תעסוקתית וטיפלנו במאות מאובחנים שנעזרו בשירותיה של העמותה.הפכנו את החלום למציאותי וייסדנו עמותה המייצגת את הערכים שלנו, יחד עם זאת, זה מאוד לא פשוט ואני זוכרת תקופות לא קלות. בתקופה בה הפכנו לעמותה, עמותות הייתה מן מילת גנאי למישהו ש"עושק" כסף אבל דווקא ברמה הבירוקרטית היה קל יותר לגייס כספי תרומות. מאז המצב הכלכלי השתנה, כל נושא גיוס התרומות הפך להיות מאוד פורמאלי, כבר אין את לחיצות היד ואת תן לי ואתן לך, הבירוקרטיה והניהול התקין גם הפכו לקשים יותר.

 מה האתגרים שעלו במהלך שנות היווסדותה של העמותה?

 האתגר העיקרי מאז ועד היום הוא משרד החינוך, קיים קושי לקבל אישור ולהיות מוכרים ע"י משרד החינוך. מינימום תקן זה ל-100 תלמידים ואנחנו רק היום מתקרבים לשם. יושב ראש הוועד המנהל, הוא שהוביל את כל התהליך, והתנהל אל מול האתגרים שהציב משרד החינוך. בסופו של דבר מצאו לנכון להכיר בחשיבות פועלנו ואישרו את רשיון בית הספר. אתגר נוסף היה להראות שנתיים של פעילות כספית כדי לקבל אישור לסעיף 46 ולהיות מוכרים במס לתרומות. היינו צריכים לקחת הלוואה, לפעול ללא כל תמיכה כספית ולעמוד בתנאים הנדרשים.קושי נוסף הוא תפיסת הציבור הרחב את המילה עמותה. בעיניהם זו מילה מקבילה לשירותים זולים מאוד/ "בחינם", הציבור לא תמיד מבין שהעמותה צריכה להתקיים ואז מתעוררת הדילמה בין הרצון לספק שירותים העשויים להציל נפשות מחד, ומאידך, אם לא תגבה עבור אותם שירותים כסף, לא תוכל להפעילם לאורך זמן.

האם את חשה כי דברים השתנו עם השנים?

 לעמותה יש חזון כתוב שבימים אלו עובר שינוי, החזון הקודם כלל ניסיון לגעת בכל מעגלי החיים של אותם ילדים וכעת, לאור סגירת מכון האבחון, עלינו לשנות את התוכן בהתאם. דברים רבים השתנו לאורך השנים וחלקם נשאר אותו הדבר. אני הגעתי מהחינוך המיוחד והייתה לי תמונה ברורה כיצד ביה"ס צריך להיראות, אני יכולה להגיד שעד היום ישנו דגש על תקשורת בין אישית, פיתוח מסוגלות אישית אצל התלמידים ותחושה של הכלה לעובדי העמותה, זה דבר שלא השתנה ולחלוטין מייצג את התמונה שעמדה בפניי כבר בהתחלה. התרבות הארגונית היא מאוד משפחתית, יש 25 עובדים ו-7 מתנדבים. ניכר שינוי כיום בהבנת המשמעות של לתפקד כעמותה, היום ניהול עמותה מצריך ידע והבנה בניהול עסק, יש צורך בתוכניות עסקיות לטווח קצר ולטווח ארוך ותוכניות עבודה מובנות. היום, השיח הרווח הוא שאין כמעט בדל מכל עסק אחר, מלבד ההיבט החברתי והעובדה שאין רווחים וכל הכספים שמגיעים לארגון חוזרים פנימה על מנת לסייע לו להמשיך ולהתקיים.

 מהן התובנות שתיקחי איתך?

אם אני היום הולכת לנהל עמותה אחרת אין ספק שאני אעשה את הדברים אחרת מלפני 16 שנה, למדתי שלנהל עמותה זה ממש לנהל עסק וזה לא פילנתרופיה לשמה, עלינו לנהל את כספנו בחוכמה, ליצור תוכניות עבודה צמודות תקציב ולא קודם לעשות ואחר כך לכסות על הבור שנוצר, ניתן לבנות תוכניות עבודה מסודרות וריאליות לצד ערכים, פן חברתי, וכדומה, זה לא סותר כמו שפעם זה היה נשמע, זהו כורח המציאות על מנת שהעמותות ישרדו ולא יכשלו בחזונם. זה שוק כמו כל שוק אחר שיש בו המון אי וודאות, פעם חיו רק את העשייה ולא התייחסו לאי הוודאות הזאת גם אם נכנסו למינוס וגם אם לקחנו תפקיד אחד יותר מידי.

לסיכום, איך את מרגישה עכשיו לפני שאת עוזבת?

במבט על מה שעשינו עד היום אני מרוצה, זה שאפשר יותר? בטוח שאפשר! כרגע העמותה במקום של צמיחה ואני יודעת, שיצרנו בסיס מצוין בשביל לגדול, כיום ביה"ס מתפקד כישות בפני עצמה והעמותה יכולה להתפנות לשלב הבא ולהקים עוד ביה"ס. אני יודעת שזה אפשרי להפוך חלום למציאות ולשמר אותו לאורך זמן, צריך כל הזמן ללמוד, להיות נחוש, להאמין במה שאתה עושה ולהתאים עצמך לשינוייםאבל בסוף. זה מתממש! 

טלפון:03-3730090/1/2  |    office@mitam-hr.org  |